 |
| יצא לאור ב -10 בינואר 2012 |
אשמת הכוכבים
ביקורת מפירונה קופרבוים:
כאב הוא סימן ודאי של חיים. כמו שהמורה שלי לבלט הייתה אומרת - אם כואב לך, את כנראה עושה
משהו נכון. יחד עם זאת, אנחנו עושים הכל כדי להימנע ממנו. המאמץ חסר תוחלת ועקר לחלוטין ועל כן
יש לכבדו. 'אשמת הכוכבים' של ג'ון גרין הולך ישר לתוך הכאב. זה רומן על התאהבות בין נערים ונערות חולי סרטן המסב את הצורה העמוקה ביותר של עונג, כמו לשון על פצע.
'אשמת הכוכבים' נכתב במקור כרומן לנוער. בארץ הוא משווק ללא סממני פילוח והוא אכן יותר ממתאים לקהל הגדולים. ובכל זאת, לתת אותו לקורא בגיל העשרה זה אחד הדברים היפים שתוכלו לעשות למענו. שיקרא ויתקרב אל הילדים האלה ויבכה כמו משוגע. אלוהים, כמה בכיתי בגלל הספר הזה. חצי מהזמן משום שהגיבורים נלחמים על חייהם, וחצי מהזמן בגלל הרומנטיקה. התערובת כל כך יעילה שאמורים להחזיק את הספר הזה מתחת למדף בבתי מרקחת.
הסיפור נפרש בשפתה המודעת של הייזל, בת 16, שגוררת אחריה מכונת חמצן מפני שסרטן בלוטת התריס שלח גרורות לריאות שלה. הייזל הולכת לקבוצת תמיכה של ילדים בגילה מדי שבוע (היא מסכימה רק בתנאי שיקליטו לה את 'הטופ מודל הבאה של אמריקה' באותו זמן). שם היא פוגשת את אייזק, שהסרטן לקח ממנו עין אחת, ושניהם מעבירים את הפגישה בלהתנשף בביקורתיות על ילדים אחרים. "הייתה לא מעט תחרותיות שם", מעירה הייזל על קבוצת התמיכה, "כי אנשים רצו להביס לא רק את הסרטן אלא גם את האנשים האחרים בחדר. כשאומרים לך שיש לך סיכוי של נאמר עשרים אחוזים לחיות עוד חמש שנים, את מתחילה לעשות חישובים ואת קולטת שזה אחד מתוך חמישה... אז את מביטה סביבך וחושבת לעצמך, כמו שכל בנאדם בריא היה חושב: אני צריכה לנצח ארבעה מהחארות האלה".
יש לכבדו. 'אשמת הכוכבים' של ג'ון גרין הולך ישר לתוך הכאב. זה רומן על התאהבות בין נערים ונערות חולי סרטן המסב את הצורה העמוקה ביותר של עונג, כמו לשון על פצע.
'אשמת הכוכבים' נכתב במקור כרומן לנוער. בארץ הוא משווק ללא סממני פילוח והוא אכן יותר ממתאים לקהל הגדולים. ובכל זאת, לתת אותו לקורא בגיל העשרה זה אחד הדברים היפים שתוכלו לעשות למענו. שיקרא ויתקרב אל הילדים האלה ויבכה כמו משוגע. אלוהים, כמה בכיתי בגלל הספר הזה. חצי מהזמן משום שהגיבורים נלחמים על חייהם, וחצי מהזמן בגלל הרומנטיקה. התערובת כל כך יעילה שאמורים להחזיק את הספר הזה מתחת למדף בבתי מרקחת.
הסיפור נפרש בשפתה המודעת של הייזל, בת 16, שגוררת אחריה מכונת חמצן מפני שסרטן בלוטת התריס שלח גרורות לריאות שלה. הייזל הולכת לקבוצת תמיכה של ילדים בגילה מדי שבוע (היא מסכימה רק בתנאי שיקליטו לה את 'הטופ מודל הבאה של אמריקה' באותו זמן). שם היא פוגשת את אייזק, שהסרטן לקח ממנו עין אחת, ושניהם מעבירים את הפגישה בלהתנשף בביקורתיות על ילדים אחרים. "הייתה לא מעט תחרותיות שם", מעירה הייזל על קבוצת התמיכה, "כי אנשים רצו להביס לא רק את הסרטן אלא גם את האנשים האחרים בחדר. כשאומרים לך שיש לך סיכוי של נאמר עשרים אחוזים לחיות עוד חמש שנים, את מתחילה לעשות חישובים ואת קולטת שזה אחד מתוך חמישה... אז את מביטה סביבך וחושבת לעצמך, כמו שכל בנאדם בריא היה חושב: אני צריכה לנצח ארבעה מהחארות האלה".
באחד המפגשים מביא אייזק את חברו, אוגאסטוס, חתיך בן 17 שסרטן העצמות לקח לו רגל אבל לא הצליח לגעת בכריזמה שלו. "הוא היה ממש יפה", קובעת הייזל. "אני יודעת שבנים לא אמורים להיות יפים, אבל הוא היה". אוגאסטוס והייזל הופכים לסיפור אהבה הטעון בעוצמה כה גדולה, שאפשר להבין למה גויסו גרמי שמיים לטובת כותרת הרומן.
ויש גם ספר בתוך הספר. הייזל קוראת שוב ושוב, בדבקות דתית, את 'מכאוב מלכותי', ספר דמיוני מאת הסופר המומצא פטר ואן האוטן. הספר, נוקב ופיוטי, עוקב אחרי ילדה חולת סרטן ונגמר באמצע, "כמו החיים". הוא משמש להייזל נקודת משען ומקום מפלט. 'מכאוב מלכותי' מצית גם דיון בשאלה אם ספרות מחיה או קוברת את המתרחש. המחבר עונה שהספרות קוברת, אבל הוא טועה. כך או כך, הייזל מפגישה בין הספר לאוגאסטוס, והשניים עושים מה שצריך כדי לפגוש את הסופר המתבודד ולקבל כמה תשובות, מה שמאפשר לעלילה להתעבות. ואן האוטן הוא לטעמי הדמות החלשה בספר, בעיקר מפני ששפתו מליצית באופן שאמור להיות מתוחכם אך הוא בעצם מייגע, וזאת בזמן שאמא של הייזל, למשל, עושה דברים משכנעים הרבה יותר, כמו לחכות במגרש החניה בזמן שבתה מחזיקה ידיים עם בחור.
היחסים של הייזל עם הוריה הם שיעור מצמית. הסצינות ביניהם קורעות לב מהטעם הפשוט שכל יום שלהם יחד עשוי להיות היום האחרון. הייזל יודעת ש"בעולם הזה יש רק דבר אחד מחורבן יותר מלחטוף סרטן בגיל 16, וזה להיות הורים של ילד שחטף סרטן". זה סיפור מפני עצמו. העסק נשמע מלודרמטי, אבל הנימה של גרין - צביטות אירוניה קטנות בתוך המרקם הכבד - מגינה על הקורא מפני פאתוס. כשהייזל רוצה להשאר במיטה בבוקר עוד קצת, היא ממלמלת: "אמא. שינה. סרטן. מאבק". צריך להשתמש בקלפים ברגע הנכון.
דברים קשים קורים לגיבורים בספר הזה. לא כולם שורדים עד הסוף. אבל מה שמטריד את הייזל באמת זה ש"אחרי שאמות, לא יהיה להם מה להגיד עליי חוץ מזה שנלחמתי באומץ, כאילו שהדבר היחיד שאי פעם עשיתי היה סרטן". וזה מה שגרין עושה - במקום להתפעל בהתחסדות, ממרחק, מ'הילדים האמיצים' האלה, הוא מלווה אותם במשחקי הווידיאו, במחשבות המביכות, בנסיעות במכונית. זה לא שהמחלה נהיית לפתע אטרקטיבית, אבל לפחות היא מפסיקה להרתיע אותך. אתה מוכן להתקרב. רוצה אפילו. גם לחלקים הכי מגעילים, הכי מייאשים, לאיבודי ההכרה, לקיא, למכונות. כשהייזל מתאוששת, היא יפהפייה. לאוגאסטוס יש חיוך עקום. הרבה לפני שהם חולים הם נערים חכמים ורגישים, והרבה אחרי שהם נערים חכמים ורגישים הם חולים בסרטן. עד הרגע האחרון חשוב שיהיו בחיים שלך כמה שיותר סיבות טובות לכאוב.
נלקח מ:האתר עברית חנות ספרים דיגיטלית
מעט על הספר: אשמת הכוכבים (באנגלית: The Fault in Our Stars) הוא רומן מאת ג'ון גרין. הספר יצא לאור ב-10 בינואר 2012 בארצות הברית. הסיפור מסופר מנקודת מבטה של הנערה בת ה-17 חולת הסרטן, הייזל, שנשלחת על ידי הוריה לקבוצת תמיכה בה היא פוגשת ומתאהבת באוגאסטוס ווטרס בן ה-18, שחקן כדורסל לשעבר וקטוע רגל.
מעט על הספר: אשמת הכוכבים (באנגלית: The Fault in Our Stars) הוא רומן מאת ג'ון גרין. הספר יצא לאור ב-10 בינואר 2012 בארצות הברית. הסיפור מסופר מנקודת מבטה של הנערה בת ה-17 חולת הסרטן, הייזל, שנשלחת על ידי הוריה לקבוצת תמיכה בה היא פוגשת ומתאהבת באוגאסטוס ווטרס בן ה-18, שחקן כדורסל לשעבר וקטוע רגל.
גרין הצהיר כי כותרת הספר לקוחה ממחזהו המפורסם של שייקספיר, "יוליוס קיסר" (מערכה 1, סצנה 2). האציל קסיוס אומר לברוטוס "האשמה, ברוטוס יקר, אינה בכוכבים אלא בנו אנו".
ב-1 בפברואר 2012, רכשה חברת פוקס המאה ה-20 את זכויות ההסרטה לספר. הספר תורגם לעברית בשנת 2012 על ידי רנה ורבין ויצא בהוצאת הכורסא ונבחר לרשימת הספרים האהובים ב"מצעד הספרים הארצי" של נערי ישראל לשנת 2014 מטעם משרד החינוך והתאחדות המו"לים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה